שיטת התיעוד
כיצד נוצרים הרישומים, מה מתפרסם ומה לעולם לא.
היקף
התיעוד עוסק במעשים בעולם הפיזי: פגיעה ברכוש, חילול, הצתה, גניבה, תקיפה, איום שנמסר. יעד חומרי חייב להיפגע. נאומים, פרסומים, הפגנות ותכנים מקוונים אינם נכללים — לא משום שהם חסרי חומרה, אלא משום שתיעוד עובדות חייב לדעת לומר היכן ומתי.
מי מגדיר
TorahGuard לעולם אינו מגדיר מעשה כאנטישמי. כל רישום מדווח מי עשה זאת — משטרה, פרקליטות, בית משפט, ארגון תיעוד, כלי תקשורת או נציג קהילה — ומביא את לשונו המדויקת בשפת המקור. הגדרת האנטישמיות שנויה במחלוקת מתועדת; הכרעה בה פירושה מעבר מתיעוד לפרשנות.
מה נכלל ברשימה
כל הרישומים מופיעים, ללא דירוג אמינות. האתר אינו מצמיד תווית «מאומת» או «לא מאומת»: כל רישום נושא את מקורותיו, מציין מי הגדיר את המעשה, ומשאיר לקורא לשפוט. רישום הנשען על כלי תקשורת מקומי יחיד מופיע לצד רישום שאושר על ידי פרקליטות — ההבדל ניכר במקורות, לא בפסק דין שאנו נחרוץ.
מה לעולם אינו מתפרסם
אין שם של אדם, לא חשוד ולא נפגע. אין תפקיד המאפשר לזהות מישהו. אין מוצא, אזרחות, דת או מעמד המיוחסים למבצע. אין תואר שיפוטי בלשון האתר עצמו. איסורים אלה נאכפים בכללים קבועים, בנוסף לבדיקת המודל: מנעול משפטי אינו נשען לעולם על שיקול דעת של מכונה בלבד.
תיקון רישום
טעות, מקור שחוזר בו, עובדה שסווגה מחדש: דווחו על כך בתגובה תחת הרישום הרלוונטי. רישום שהוסר משאיר עקבות להסרתו במקום להיעלם.